פילוסופיה טבעית – חלק 1

בריאות וחולי:

עד יעקב אבינו אדם מת בלי מחלות.

מהו חולי: ההבדלים בהגדרות של בריאות וחולי בעיניים מערביות והוליסטיות
הגדרה ביולוגית של מחלה: הפרעה בהומיאוסטזיס, עם ביטוי פיזי ונפשי.
הומיאוסטזיס: מצב האיזון שבו גוף חי שומר על יציבותו תו"כ התבדלות מהסביבה החיצונית.

מהו הומאוסטזיס רוחני: שפיות- ברמת הרוח והנפש, הרוח היא האמונה שלנו, לאו דווקא דתית, האמונה שנקום בבוקר ונחייה את החיים, ברמה הנשמתית יותר. (הנפש בחיים האלה והרוח ברמה הנשמתית ממשיכה איתנו)
האם אפשר לומר הומיאוסטזיס=בריאות: איזון הוא לאו דווקא בריאות, הוא לא תמיד מספיק.



בריאות:

ארגון הבריאות העולמי -
א. המחלה אינה ההפך מבריאות
ב. הגדרת הבריאות- ביטוי של הרמוניה גופנית נפשית רוחנית אישית וחברתית תוך חוסן מתנודות שליליות חיצוניות- הומיאוסטזיס מאפשר לנו את החוסן, זה שאני יציבה- עץ איתן גבוהה וגמיש מספיק גם אם תבוא רוח חזקה היא תנדנד אותי אבל אני לא אקרוס אם יש לי מי שתומך מי. ברגע שכל דבר שאומרים לי משפיע עליי מידית ואין לי עמוד שדרה מספיק יציב שיתמוך בי נפגע ההומיאוסטזיס של הנפש

בראייה קונבנציונאלית:

בריאות:
א. כשבדיקות הדם מתאימות למדדים סטטיסטיים מתאימים: הסטטיסטיקה משתנה ממקום למקום, בעקרון האוכל והשמש משפיעים על המדדים, לא מה שנקבע במקומות אחרים מתאים גם לנו אבל בעקרון מדובר בסטטיסטיקה.
ב. כשלא נמצא פתוגן חיצוני בבדיקות השונות: אם הבדיקות לא נותנות תוצאה אז האדם בריא
ג. כשלא נמצאה תופעה הנחשבת אנורמלית בגופך או במצבך הנפשי: נורמאלי=סטטיסטיקה, ברפואה של היום זה מה שקיים.
מה יחפש הרופא:
א. פתוגן חיצוני
ב. מדדים יוצאי דופן- אלמנט מדיד התואם או לא לסימפטום שעליו מתלונן הפציינט
תהליך חיפוש הפתוגן:
א. תשאול קצר
ב. בדיקה פיזיולוגית (אפשרות)
ג. דיאגנוסטיקה- מערך אבחוני




הראייה הקונבנציונאלית אומרת: תמצא את הבעיה ואז תטפל בה. (נקודת האחיזה)
חולי בראייה הקונבנציונאלית:

כשימצאו את הפתוגן, פתולוגיה חיובית על ידה ניתו להגדיר את המחלה.
מתוך איזו נקודת מוצא הטיפול יוצא:
הסרת הפתוגן ע"י תרופה חיצונית
לאורגניזם אין את היכולת להתגבר על הפתוגן ולהבריא בכוחות עצמו
התמקדות במלחמה נגד הפתוגן
הטיפול בכל האנשים זהה ומשתנה רק בהתאם לפתוגן
מה חסר: חוסר חיזוק האדם כשלעצמו ע"מ לייצב את הבריאות כולה ולא רק כנגד הפתוגן הספציפי
הטיפול סימפטומטי
קיימת תלות ברופא- הרופא לא מורה דרך, ואנחנו לא יודעים איך לרפא את עצמנו.

בריאות וחולי בראייה הטבעית:

השאלות אליהן מתייחס הרופא הטבעי ביחד למטופל:

• הסיבה הראשונית ומה מעורר אותה עכשיו?
• באיזה אופן מנסה הגוף לרפא את עצמו?
• מהן הפעילויות המינימאליות שניתן לעשות על מנת לחזק את כוח הריפוי של הגוף?
• מה חולשתו הבסיסית של המטופל?
• איזו הדרכה צריך המטופל לקבל בשביל להבין את מחלתו וכיצד עליו לפעול על מנת להבריא?
• איך מצבו הפיזי של המטופל קשור במצבו הנפשי ורוחני?
לדוגמא: מטופל שמערכת העיכול שלו חלשה נחזק את מערכת העיכול, לפעמים הבעיות לא יהיו קשורות ישירות אבל ברגע שנחזק את המערכת החלשה הבעיה תסתדר.
כשיודעים לחזק את נקודת החולשה המרכזית של הבנאדם הכל מסתדר, אבל לא מחזקים בשיא מחלה אקוטית כי זה יכול לחזק את המחלה (לא נותנים ברזל לאדם חולה, כי נחזק את המחלה)
כל בנאדם יעבור תהליך ניקוי בצורה שונה, ניקוז רעלים בצורה שונה, צריך ללכת עם הגוף, אם אדם נוטה להוציא בעיות עוריות- נלך על צמחים שמנקזים דרך העור (נעזור לאדם דרך המערכות שהוא מנקז דרכם)
הסימפטום מרמז על דרך הפעולה של הגוף
יש לתת למטופל הכוונה וכלים להבין מה עובר עליו, לפעמים המטופל ידע לעשות את ההקשרים לבד

נתייחס למצבו- אם עכשיו התגרש, עזב את העבודה או חווה דברים שנמצאים "בעולם אחר"- נתייחס לזה

תהליך האבחון:

תשאול מקיף
בדיקה פיזיולוגית (אפשרי)
אבחון טבעי לפי התמחות (דופק, לשון, רפלקסולוגיה, קינסיולוגיה, אירידיולוגיה)
שימוש בדיאגנוסטיקה קונבנציונאלית אם קיימת (בדיקות דם, צילומים וכו)

הגישה הטבעית אומרת: האדם הינו מערכת שלמה עם רבדים המשפיעים אחד על השני, אם נמצא מדוע הגוף מתקשה לרפא את עצמו, נוכל לקדם ריפוי.
ז"א- צריכים לראות איפה הגוף נתקע, ברמה הבסיסית שלו הוא נולד עם היכולת לעשות הומיאוסטזיס ולכן גם אם באה המחלה יכול לחזור לעצמו למצב של בריאות.
טיפול טבעי:


חיזוק כוח הריפוי של הגוף

בהינתן התנאים המתאימים, לגוף יש את היכולת לרפא את עצמו

לתת לגוף את הכלים להתמודד עם הפתוגן, להגביל למינמום התערבות אקטיבית נגד הפתוגן

הסימפטום הוא מדד לבעיה השורשית

לאפשר לגוף להתמודד עם הפתוגן ולנקז אותו (להעלות חום, לפרוח, לשלשל)

כוח הריפוי של הגוף יודע לעשות את העבודה טוב יותר מהרופא- אנחנו מאמינים את היכולת של הגוף לעבוד.

גישה:
קונבנציונאלית: צמצום-התמחות, התמקדות באיבר מסוים.
טבעית: הוליסטית, כלל גופנית



מנגנון הבעיה והטיפול בה:
קונבנציונאלית: מנגנון הפתוגן- חוקרים את הפתוגן ולומדים מה יכול להרוג אותו שלא ימשיך להתרבות, מכוונת לטפל בפתוגן, בסימפטום, סכימת , טיפול במחלה, טיפול תרופתי ממוקד
טבעית: השימוש ההרמוני, שואלים את עצמנו מה קרה, מכוונת לטפל באדם, בשורש הבעיה, תכנית טיפולים אישית, טיפול "עגול" יותר- רחב יותר, בצמח יש הרבה רכיבים פעילים, הגוף עובד בשרשרת פעולות.

ביסוס ומחקר:
קונבנציונאלית: מתמטי-מדיד, דיאגנוסטיקה, תרופות, אמצעים כירורגיים- הרבה יותר נחקרת, יש לה הרבה יותר ביסוס עובדות
טבעית: ניסיון- כמה אלפי שנים, פילוסופיה ומדיד, להפעיל את כוח הריפוי, מעט שיטות נגד הפתוגן

יחסי רופא-מטופל:
קונבנציונאלית: מידע חיצוני לאבחון וטיפול, לרופא כל המידע, המטופל תלוי ברופא, הרופא אחראי לבריאות החולה- הרופא מגיע בכובע של אני יודע, אתה תגיד מה יש לך ואני מחליט.
טבעית: שילוב הידע של המטפל לסיפור מקרה המטופל, הרופא מעניק את הידע למטופל ומדריך אותו על מנת שלא יהיה תלוי בו, כל אדם אחראי לבריאותו- אנחנו רוצים שהאדם יבין את מהלך הגוף שלו שיהיו לו יותר כלים. מורה דרך כל הזמן מאפשר לאדם להבין יותר טוב.


שאלת ה"למה":
ברפואה הטבעית אנחנו מעניינים להבין מדוע קרה הדבר? מדוע הגוף מייצר מחלה? מה השתנה? מה נקודת המפנה? מה החליש את כוח הריפוי הטבעי? האם זה גורם חיצוני או פנימי? גופני או נפשי? האם גורם יחיד או מכלול גורמים?
האם היה איזשהו תהליך או נקודה בזמן?
למה זה חשוב:
מהבנת הלמה נוכל ללמוד על המטופל ועל צרכיו ולהעביר לו ידע רלוונטי לריפוי ושמירת בריאותו וכך לשמש לו מורה דרך, לבנות סיפור שנותן הגיון- מהסיפור של המטופל להבין מה גרם למה ומה הביא למה וכך לרפא אותו.
חובה מוסרית והסתייגויות:
מתי להגיד למטופל שאנחנו לא הכתובת ולכוון את המטופל לכתובת נכונה יותר עבורו:

מצבי חירום קיצוניים

מצבים הדורשים התערבות כירורגית דחופה

מצבים בהם אין לנו את הידע הנדרש לאבחן או לטפל

כשאין אפשרות לשלב טיפול בגלל קונטרה-אינדיקציה (לתת אומגה 3 כשלוקח מדללי דם)

במצבים שאנחנו לא מסוגלים לעשות הפרדה מקצועית אישית ומעורבים רגשית באופן שגורע מהטיפול- אם מרגישים שיש עניין אחר מעבר למקצועי שמתערב בטיפול- לא לטפל.

נקודות למחשבה:
• כיצד נבחנת רמת הבריאות לפי התפישה מהערבית: תוחלת החיים ותמותת תינוקות- מיתת מבוגרים ותינוקות, התייחסות רק לכמה זמן אנשים חיים
• כיצד אתם בוחנים את רמת הבריאות שלכם ושל משפחתכם: איכות חיים, יותר תוכן, מספר הפעמים שאנחנו נדרשים לטפל, משהו יותר מפורט ומתייחס לחיים עצמם
• האם איזון תרופתי של מדדים הוא הומיאוסטזיס: (לח"ד, סוכר בדם, כולסטרול)- זה נורמטיבי והגיוני שעם הגיל לחץ הדם יעלה (הורידים חלשים, צריך לחץ חזק יותר על מנת להחזיר את הדם הלב ולהזרים אותו למוח)
• אילו מחלות הרפואה הקונבנציונאלית יודעת לרפא:
אקוטי: זיהומים חיידקיים (יודעת לטפל, לא למנוע)
כרוני: סכרת, כולסטרול, לחץ דם, סרטן- ככל שהזמן עובר הרפואה הקונבנציונאלית מתפתחת, הכימותרפיות מתחדשות ועם כל הידע וההתחדשות המספרים של האנשים שחולים ומתים מסרטן רק עולים, ברמה הסטטיסטית אין ריפוי. ברמה הכירורגית קיימות הצלחות. הצמיחה של הרפואה הטבעית באה בעיקר מהמקום שאנשים מחפשים פתרון לבעיות כרוניות.
• אילו מחלות היא יודעת למנוע:
בדיקות אבחנתיות, שטיפת ידיים, רפואת שיניים, מחלות ומומים שנגרמים בלידה עצמה ופחות תמותת אמהות (כירורגי),
• אילו נקודות חוזק יש ברפואה הקונבנציונאלית ובמה נוכל להיעזר בה: בדיקות ואבחונים, מחקרים (תמיד יש לשאול קודם מי זה שחוקר...)
• מה הקושי העיקרי בגישור בין 2 הרפואות: הגישה, פילוסופיה.
עד חזקיהו לא היה חולה שהתרפא