"הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם"

"הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם"

ישנם שתי דרכים להתייחס למשפט הזה, לקביעה הזאת:
או
לקחת את זה למקום השלילי של המשפט ואז הקנאה גורמת לצער, לערעור בטחון עצמי, אובדן זהות עצמית, אובססיה, פגיעה באנשים קרובים, פגיעה בעצמי וכו
ובכך אני מוציאה את עצמי מהעולם – אני לא חיה את חיי, אני נתפסת ונסחפת לקנאה וגורמת לעצמי לנזק עצום ולסביבה שלי.

או
לקחת את זה למקום החיובי:
אני מקנאה במישהי ? למשל שיש לה בעל מדהים, לחשוב מה הוביל אותה לזה, מה היא עושה בפועל שאני לא, איך היא מתנהגת לבעלה, איך היא מדברת לבעלה, איך היא מדברת על בעלה , ולתקן את המידות המקולקלות בי.
אני מקנאה שיש למישהי משרה נחשקת?
לחשוב מה היא למדה? איך הגישה שלה לחברי הצוות בעבודה? איך היא מתייחסת ללקוחות? איך היא מקבלת את הלחץ בעבודה? איך היא מתייחסת למטלות שעליה לבצע? וללמוד ממנה ולתקן בי את הגישה המקולקלת.
קנאה כלפי בעל?
למה אני מקנאה? יש סיבה ממשית? ממה אני מפחדת? האם אני פועלת מתוך אגו? האם הוא גורם לי לקנא? למה הוא גורם לזה? למה אני נסחפת לזה? מה זה עושה לי? מה המחיר שאני משלמת בעבור הקנאה הזאת?

הנקודה ברורה, יש אינסוף דוגמאות לנושא.....

פה בעצם אני מוציאה את עצמי מהעולם בפן החיובי של המילה. אני מתקנת את עצמי ומוציאה את עצמי מהעולם שהכרתי, שיפרתי את העולם שלי. אני במקום טוב יותר מתוקן יותר וזורם יותר עבורי.

ברגע שאני אתקן את היחס שלי לקלקול בי, ואנסה לבנות את עצמי מתוך המקום של הקנאה והתאווה והכבוד אני אהיה במקום גבוה יותר ואשיג את כל מה שאני רוצה.

אם אתפס לקנאה אגרום נזק לא רק לעצמי, לסביבה שלי, לאדם שאני מקנאת לו.

מקווה שנהנתם לקרוא .
נורית